צור קשר

שדות מילוי חובה מסומנים ב*

להרגיש כמו בבית (של ארכיטקט)

  • להרגיש כמו בבית (של ארכיטקט)

אורלי רובינזון מארחת את אוסף החברות הפרטי לבראנץ' בריא

05/07/2016, 10:50  ליידי גלובס.

הביקור אצל אורלי רובינזון, יוצרת ספרי עיצוב ואדריכלות, החל בוויכוח. ביני לבין ווייז, לא פחות. להערכתי, המנוול המפונק לא האמין שאנחנו עוברים את הקו האווירי של נתניה, הרחק מהעיר הגדולה, שבה בדרך כלל נערכים אירועי האירוח. דקות ארוכות הוא פקד עליי, בנחישות של ילד שמנדנד להוריו כדי לקבל ממתק. וזה לא שנסענו למצפה חבושים, אי שם בצפון, בסך הכול מדובר במושב עין ורד, בואך בית ליד. נכון, כמה פניות ועוד כמה פניות לכיוון מזרח, אבל בסך הכול, בקרבה סבירה לאחד מקניוני עזריאלי. ועדיין, גם כשכבר טיפסתי במעלה שביל העפר אל הווילה של רובינזון, הוא המשיך להשמיע קולות מצוקה ממעמקי התיק. "עשי סיבוב פרסה. עשי סיבוב פרסה". "הגענו כבר, מטומטם אחד", נהמתי לעברו. "פני ימינה", הוא לחש בייאוש. "שעה, והיינו פה", עניתי, "מה אתה לוחץ". כשהייתי ליד הדלת כיביתי את הטלפון כדי להשתיק אותו, שלא יתחיל גם להתלונן על הכיבוד.

זו אחוזה ענקית ויפהפייה, עם עצי פרי ושיחי תבלין גזורים לעילא, קלאסית לאירוח. חייבים לייצר סביבה קסומה שכזאת כדי לפתות את התל אביבים לבוא, או לפחות לתת להם הרגשה שהגיעו לאותו חבל ארץ מסתורי שנמצא מצפון למחלף הסירה.

חצר כזו תמצאו רק בבית של ארכיטקטים, מפני שהיא מיוחדת באופן בלתי מתאמץ. לא "'פרובאנסית' לא 'טוסקאנית' לא 'ספרדייה', אלא מאוד 'מושבית' ישראלית. במרכזה ניצב שולחן עץ גדול שעשוי בעצם משני ארגזי עץ ענקיים ועליהם פלטת עץ. כלי ההגשה שעל השולחן אולטרה מסוגננים. ענפי עץ משויפים למראה כמגש ועליו סירות חצילים; קנקני מים עם ירקות וקערות עץ ענקיות עם סלטים מעשבים, מהסוג שתמיד מתעצלים להכין בבית, כי צריך להפריד את העלים מהגבעולים.

סביב השולחן ישבו עלמות חן דקות גזרה בבגדי קיץ אווריריים, חלקן בכובעי קש. אלה הן החברות של רובינזון שאותן, כך היא מספרת, אספה במהלך השנים. "אני אוספת אנשים", היא מסבירה את האוסף המרשים. "חברות זה אחד האוספים אהובים עליי. אני מלקטת אותן אחת אחת, ובדרך כלל אלו חברויות שנוצרות בשנייה. אני יכולה לראות מישהי מקילומטר ולדעת שיש לנו את אותו ד.נ.א ואנחנו נהיה חברות, וכמובן שזה קורה מיד. יש לי חברת נפש שהייתה מדריכה בטיול שלי באיטליה. הסתכלתי עליה כשנפגשנו וידעתי שאני איתה מגלגול קודם. אני די גרועה בלחזק קשרים באופן יומיומי, אבל אני מצוינת בטווח הארוך, וזו הקולקציה שהגיעה הפעם".

ואיזו קולקציה! רובן אדריכליות, שבונות מגדלים בסין, או אחוזות ביישובי יוקרה, או מעצבות נוף, וחלקן גם 'סתם' מנכ"ליות של חברות ששוות מיליונים. וזה מסביר את האווריריות האופנתית שלהן, שהופכת את חלקן לבנות בלי גיל, כמו גם לבעלות תואר מז'אנר ה'גם וגם'. שמאית המקרקעין הסלבית (יש כזה דבר!) נחמה בוגין, שהיא גם נהגת מרוצים בזמנה החופשי, האדריכלית שרון נוימן שהיא גם פיזיקאית, השחקנית רונית יודקביץ' שהיא גם מעצבת וגם ציירת ומעצבת הפנים אפי גלוז שהיא גם, כנראה, אחותה האבודה של חנה לסלאו, היות שהיא דומה לה באופן פנטסטי ובלתי משתמע לשתי פנים. האדריכלית הילה ישראלביץ שמתכננת אחוזות ובתי יוקרה בישראל ובלוס אנג'לס, את עולם העסקים ייצגו בכבוד מנכ"לית שילב ענת לוין וסמנכ"לית השיווק של הרשת יהודית לפלר-לרר, דפנה פורת, סמנכ"לית השיווק של חברת הנדל"ן תדהר ומנכ"לית פוקס הום טליה פורת. כולן הגיעו כדי לחגוג את יציאת ספרה החדש של רובינזון 'עיצוב בר השגה' (אותה תמה שהובילה את הקונספט של האוכל – מעט לחם, הרבה חלבונים וירקות).

כולן כבר היו כאן בעבר. "כל מי שקרוב אליי גר כאן בשרון", אומרת רובינזון. "אני גרה כאן כבר 20 שנה, הוריי עברו לאזור מהקריות, שם גדלתי, ואחותי מבוסטון. אנשים באים לכאן בכיף. זה בית שמארח, הוא לא יכול לשאת רק חמישה אנשים. למשל, כשהיה מבצע צוק איתן הבאנו לכאן 30 ילדים מהדרום לארבעה ימים ועשינו להם פעילויות. תפיסת האירוח הזאת נובעת מתוך תפיסת המשפחתיות שלנו. זה התחיל אצל אבא שלי, האשכנזי, שהפנטזיה שלו הייתה שנחיה כמו בדואים, כולם ביחד באוהל גדול ישנים עם מזרונים על הרצפה. אז זה לא אותו דבר, אבל דומה".