A2

שטח מגרש: 1000 מ"ר. שטח בנוי: 236 מ"ר מיקום: אמונים . סיום בניה: 2025

A2
D7
A1
D4
D9
D8
D3
D12
D15
A3
A10
A4
A5
A6
A7
A8
A9
A11

ATARIA HOUSE | בית שמתפתח סביב חצרות

בית פרטי במושב אמונים | דן והילה ישראלביץ אדריכלים

יש בתים שבהם הגינה מתחילה במקום שבו הבית מסתיים. ב-ATARIA HOUSE ניסינו לייצר מצב אחר. החצרות נכנסות אל תוך הבית, מפרידות בין החללים, מחברות ביניהם ומשנות את הדרך שבה חווים אותם.

הבית תוכנן במושב אמונים, על מגרש הפונה אל כרם. לכאורה, נקודת המוצא המתבקשת הייתה לפתוח את החללים הציבוריים אל הנוף וליצור אזור מגורים אחד גדול. אבל דווקא כאן היה חשוב לנו לא להסתפק בחזית אחת פתוחה, אלא לפתח מערכת עשירה יותר של חללים, חצרות ושטחים מקורים.

התכנון מבוסס על מעברים. בין הסלון למטבח, בין הפנים לחוץ, בין חלל מוגן לחלל פתוח ובין מבט ישיר למבט שחלק ממנו מוסתר בצמחייה.

החצרות אינן תוספת לבית. הן חלק מהאופן שבו הוא בנוי ומתפקד.

הפטיו שמפריד בין הסלון למטבח

מול הכניסה לבית ממוקם פטיו גדול, המפריד בין הסלון לבין המטבח ופינת האוכל.

זו אחת ההחלטות החשובות בתכנון.

בבתים פרטיים רבים נהוג לרכז את כל הפונקציות הציבוריות בחלל אחד. סלון, מטבח ופינת אוכל חולקים אזור גדול ופתוח, ללא הפרדה ממשית ביניהם. יש לכך יתרונות, אבל יש גם משהו שהולך לאיבוד: האפשרות להיות בחלל בעל אופי עצמאי, ועדיין להרגיש את החללים שסביבו.

ב-ATARIA HOUSE הפטיו מאפשר ליצור את ההפרדה הזאת בלי לבנות קיר.

הצמחייה שבחצר עומדת בין שני האזורים. מי שיושב בסלון יכול לראות דרכה חלקים מהמטבח ומפינת האוכל. המבט אינו חסום, אבל גם אינו פתוח לחלוטין. הענפים והעלים מסתירים חלק מהמתרחש ומגלים חלק אחר.

כך מתקבל קשר עין שאינו רציף, ומידה של פרטיות שאינה מחייבת הסתגרות.

דן ישראלביץ, על תכנון הפטיו:

“אני לא אוהב להיכנס לבית ולראות בבת אחת את כל הסלון, המטבח ופינת האוכל. מבחינתי, חלל גדול הוא לא בהכרח חלל מעניין. אני אוהב שיש הפרדה, אבל לא ניתוק. כשאני יושב בסלון ורואה דרך העלים את המטבח בצד השני, לפעמים רואה ולפעמים לא, אני יודע שיש שם עוד חלל, אני מרגיש אותו, אבל אני לא נמצא ממש בתוכו. האינטימיות הזאת, יחד עם האפשרות לראות הלאה, היא משהו שאני מאוד אוהב בארכיטקטורה.”

הפטיו אינו רק אמצעי להפרדה. הוא גם משנה את הפרופורציות ואת האופי של שני החללים שמצדדיו. במקום אזור ציבורי אחד, מתקבלים שני אזורים הקשורים זה לזה דרך חצר שיש לה נוכחות עצמאית.

חצר פנימית שמכניסה אור ואוויר לעומק הבית

לפטיו יש תפקיד נוסף, מעשי לא פחות.

כאשר בית פונה אל נוף פתוח, קל להפנות אליו את מרבית הפתחים. במקרה הזה, החזית אל הכרם היא חלק משמעותי מהבית, אבל לא רצינו שכל תחושת הפתיחות תישען עליה בלבד.

החצר הפנימית יוצרת חזית נוספת בתוך הבית עצמו.

החללים שסביבה מקבלים אור טבעי מכיוון נוסף, אפשרות לפתיחת חלונות ולאוורור, ומבט שאינו מופנה רק אל גבולות המגרש.

במקום חלל עמוק שמואר בעיקר מחזית אחת, מתקבל חלל שאפשר לפתוח אותו לכיוונים שונים.

היתרון אינו רק בכמות האור. האור שמגיע מהחצר שונה מזה שנכנס מהחזית החיצונית. הוא עובר דרך הצמחייה, משתנה לאורך היום ויוצר תחושה אחרת של עומק.

גם המבט משתנה. מצד אחד הכרם והמרחב הפתוח, ומהצד האחר חצר פנימית, מוגנת ואינטימית יותר.

אלה שני סוגים שונים של פתיחות, ושניהם מתקיימים באותו בית.

הגג לא מסתיים בקיר הזכוכית

מערכת הגגות היא אחד האלמנטים הבולטים ב-ATARIA HOUSE.

מישורי הבטון החשוף ממשיכים מעבר לקירות הזכוכית ויוצרים אזורי ישיבה מקורים בחוץ. ההמשכיות הזאת מעניקה לבית את האופי האופקי שלו, אבל מבחינתנו היא מתחילה בצורך פשוט מאוד: לייצר שטחי חוץ שאפשר באמת להשתמש בהם.

הרעיון אינו לסיים את הבית ואז להוסיף פרגולה כדי שיהיה איפה לשבת בגינה. הגג עצמו צריך לתת את הפתרון.

ב-ATARIA HOUSE האזורים המקורים תוכננו כחלק מחללי המגורים. הם מספקים הצללה בקיץ והגנה מגשם בחורף. שולבו בהם תאורה ומאווררי תקרה, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם בנוחות גם בשעות הערב ובימים חמים.

זה אולי נשמע כמו עניין טכני, אבל יש כאן החלטה אדריכלית בסיסית. שטח חיצוני מקורה אינו צריך להיות רק יפה בצילום. הוא צריך להיות מקום שיושבים בו, מארחים בו, אוכלים בו ונשארים בו גם אחרי שהשמש שוקעת.

המשך הגג מאפשר לאזורי הישיבה החיצוניים להרגיש שייכים לבית, ולא כמו תוספת שנבנתה לצידו.

בין הפנים לחוץ

ההמשכיות של הגגות מקבלת ביטוי גם בתכנון הפתחים.

מערכות הזכוכית תוכננו להגיע עד למישור התקרה, עם פרופילים מינימליסטיים ככל האפשר, כדי לאפשר למבט לעבור מהחלל הפנימי אל האזור המקורה שמחוץ לו.

כאשר עומדים בתוך הבית, הגג אינו נתפס כאלמנט שמסתיים בקיר הזכוכית. הוא ממשיך החוצה, מעל אזור הישיבה, ומחבר מבחינה חזותית בין שני החללים.

אבל חשוב להבחין בין רציפות לבין אחידות.

לא רצינו שכל חלקי הבית ירגישו אותו הדבר. להפך. החצרות, הגגות והפתחים מאפשרים לייצר אזורים שונים באופיים: חלל פנימי אינטימי, חצר עם צמחייה, אזור ישיבה מוצל ושטח גינה פתוח.

המעבר ביניהם הוא חלק מהחוויה של הבית.

לעיתים הגבול ברור מאוד, ולעיתים הוא כמעט נעלם. קיר הזכוכית מפריד מבחינה פיזית בין פנים לחוץ, אבל המבט והגג ממשיכים מעבר לו.

בטון חשוף ואבן לקט: דווקא הניגוד

אחד המאפיינים הבולטים של ATARIA HOUSE הוא המפגש בין הבטון החשוף לבין אבן הלקט הטבעית.

הבטון מדויק, גיאומטרי ונוקשה. אבן הלקט כמעט הפוכה ממנו. היא אינה אחידה, הקצוות שלה אינם מדויקים, והטקסטורה שלה משתנה מאבן לאבן.

הבטון מגדיר את מישורי הגג ואת הקווים הארוכים והאופקיים של הבית. אבן הלקט מכניסה אל תוך הגיאומטריה הזאת משהו פחות צפוי, מחוספס וחם יותר.

הצמחייה מחזקת את הניגוד. העצים והעלים מופיעים על רקע הבטון, חוצים את המבטים דרך הזכוכית ומשנים את התחושה של החללים.

דן ישראלביץ, על אדריכלות מודרנית חמה:

“אחד המשפטים שאני שומע הכי הרבה בפגישות עם לקוחות הוא ‘אנחנו רוצים בית מודרני חם’. אני מבין בדיוק למה הם מתכוונים. הם אוהבים את הקווים הנקיים, את הדיוק ואת הפתיחות של האדריכלות המודרנית, אבל לא רוצים בית שמרגיש קר או מנוכר.

מבחינתי, החום הזה לא נוצר מקישוטים או מניסיון לרכך כל דבר. דווקא הניגודים הם שמעניינים אותי. ב-ATARIA HOUSE הבטון החשוף פוגש את אבן הלקט הגולמית ואת הצמחייה. הבטון נשאר בטון, האבן נשארת אבן, והעצים מכניסים משהו חי ומשתנה לתוך הגיאומטריה המדויקת. דווקא המפגש הזה יוצר את הדרמה ואת החום שאני מחפש באדריכלות.”

זו גם הסיבה שהמושג “אדריכלות מודרנית חמה” אינו מתייחס כאן לסגנון עיצובי בלבד.

החום אינו מגיע מקישוטים או מהוספת חומרים שנועדו להפוך את הבית לנעים יותר. הוא נוצר מהיחסים בין הגיאומטריה המדויקת, החומר הטבעי והצמחייה.

אבן הלקט אינה מסתירה את הבטון, והבטון אינו מנסה לחקות את האבן. כל אחד מהם שומר על האופי שלו.

פרטיות שאינה דורשת הסתגרות

הפטיו, החצרות והשטחים המקורים מאפשרים לבית לייצר מצבים שונים של פרטיות.

הסלון אינו מנותק מהמטבח, אבל גם אינו חשוף אליו לגמרי. החצר הפנימית מאפשרת מבטים פנימה, בלי לחשוף את כל המתרחש בחללים. אזורי הישיבה המקורים פתוחים אל הגינה, אך הגג מעניק להם תחושת הגנה.

הבית אינו מתנהל רק בין שני מצבים של פתוח וסגור. יש בו גם מצבי ביניים.

אפשר לשבת בחלל אחד ולראות דרך הצמחייה את החלל הבא. אפשר לצאת מהסלון אל אזור מקורה ולהישאר תחת אותו מישור גג. אפשר להביט אל הכרם, ובאותו זמן להרגיש את החצר הפנימית מאחור.

המצבים האלה מאפשרים לבית להיות פתוח מבלי לאבד את האינטימיות שלו.

בית שנבנה מתוך היחסים בין החללים

ב-ATARIA HOUSE לא ניסינו לייצר חלל ציבורי גדול ככל האפשר, וגם לא בית שמבוסס רק על חזית מרשימה אל הנוף.

העניין המרכזי היה במערכת היחסים שבין החללים.

הפטיו מפריד בין הסלון למטבח ופינת האוכל, אבל מאפשר לראות דרכו. החצרות מכניסות אור ואוויר לעומק הבית. הגגות ממשיכים את חללי המגורים החוצה ויוצרים מקומות שימושיים לשהייה בגינה. הבטון, האבן והצמחייה מייצרים מתח בין הגיאומטריה המדויקת לבין האלמנטים הטבעיים.

כל אחת מההחלטות האלה עומדת בפני עצמה, אבל המשמעות שלהן נוצרת בעיקר כשהן פועלות יחד.

הבית אינו חושף את עצמו בבת אחת. הוא מאפשר לעבור בין חללים שונים, לראות חלק מהם דרך אחרים, ולגלות בכל פעם עוד שכבה של הבית.

מבחינתנו, זו אחת האיכויות החשובות באדריכלות מגורים: לא רק מה רואים כשנכנסים לבית, אלא מה מרגישים כשחיים בו.

נתוני הפרויקט

שם הפרויקט: ATARIA HOUSE | בית אטריה
מיקום: מושב אמונים, ישראל
סוג הפרויקט: בית פרטי
שטח המגרש: כ-1,000 מ”ר
שטח בנוי: כ-236 מ”ר
שנת סיום: 2025
אדריכלות: דן והילה ישראלביץ אדריכלים
מאפייני התכנון: חצרות פנימיות, פטיו מרכזי, גגות בטון חשוף, שטחי ישיבה מקורים, אבן לקט טבעית וקשר בין פנים לחוץ