MYTHERA HOUSE | אדריכלות מודרנית פיסולית בסביון – בין אור, גיאומטריה וזיכרון ילדות

בסביון ניצב בית פרטי שהמעטפת שלו אינה נקראת כחזית אחת רציפה, אלא כמערכת תלת־ממדית של מישורים לבנים, חיתוכים אלכסוניים וסבכות כהות מחוררות. המסות מתלכדות ונפרדות, יוצרות חריצים ומרווחים, ומאפשרות לאור הבוקע מתוך הבית להפוך לחלק מהגיאומטריה האדריכלית.

MYTHERA HOUSE, בתכנון דן והילה ישראלביץ אדריכלים, מציג גישה לאדריכלות בתים פרטיים שבה הצורה אינה מנותקת מן החוויה האנושית. מאחורי המעטפת הפיסולית מתקיימת תוכנית מגורים מאורגנת בצורת האות L, המקיימת מערכת יחסים בין חללי המשפחה, אגפי המגורים הפרטיים והחצר המרכזית.

זהו בית שאפשר לזהות בו השפעות של אדריכלות ניאו־פוטוריסטית ופיסולית, הנשענות על היגיון תכנוני מודרניסטי. אך מקורו של הרעיון האדריכלי אינו בתיאוריה סגנונית. הוא מתחיל בזיכרון ילדות אישי.

ילדות תל אביבית – האור שמעבר לחלונות

הגיאומטריה החריגה של MYTHERA HOUSE, המישורים החדים הנפגשים בזוויות משתנות והאור הבוקע מתוך החריצים שביניהם, נולדו מתוך זיכרון ילדות אישי של האדריכל דן ישראלביץ.

כילד שגדל בתל אביב, הרבה ישראלביץ לבלות ברחובות העיר, לעיתים במשך שעות ארוכות. הוא היה במידה רבה ילד רחוב, מוקף חברים, ולא תמיד מהסוג שהורים אחרים שמחו לראות בחברת ילדיהם. בעוד שהחיים בחוץ היו מלאים בחברויות, בהרפתקאות ובתחושת חופש, בתוך הבית המציאות הייתה מורכבת הרבה יותר. הרחוב הפך עבורו למקום מפלט, שבו בילה חלק ניכר מילדותו.

בשעות הערב היה חולף על פני בתי הדירות התל אביביים, רבים מהם בנויים על עמודים, כשחלונות הדירות מוארים מעל מפלס הרחוב. העצים שצמחו לאורך המדרכות הסתירו חלקים מהחלונות, והאור מתוך הדירות היה מסתנן דרך העלים והענפים. לפעמים כפס דק, לפעמים כנקודות אור קטנות ולפעמים כהבהוב שנגלה ונעלם תוך כדי הליכה.

מאחורי החלונות נשמעו קולות של משפחות שהתכנסו בבית, שיחות וצחוק של ילדים. עבור ילד שהחיים המשפחתיים בביתו לא היו פשוטים, הקולות האלה עוררו געגוע וקנאה בחום ובקרבה שדמיין מאחוריהם.

הוא יכול היה לשמוע, לראות חלקים, להציץ לרגע אל תוך החיים האלה, אבל לא להיות חלק מהם.

שנים רבות לאחר מכן, כשהחל לתכנן את MYTHERA HOUSE, חזר אליו הזיכרון הזה דרך הצורה האדריכלית.

במקום חזית שבה האור בוקע מבעד לחלונות מלבניים רגילים, נוצרה מערכת של מישורים לבנים, חדים ושבורים, הנפגשים בזוויות שונות. ביניהם שולבו סבכות כהות ומחוררות, שדרכן האור מתוך הבית מתפזר לפסים, לנקודות ולהבזקים מקוטעים.

המישורים הגיאומטריים מחליפים במובן מסוים את הענפים ואת עלוות העצים שהסתירו את החלונות בילדותו. האור אינו מתגלה בבת אחת, אלא נחשף בחלקים, בהתאם למיקומו ולתנועתו של המתבונן.

אותה חוויה של הליכה ברחוב, של מבט חלקי אל בית מואר ושל חיים המתקיימים מעבר למעטפת, קיבלה ביטוי חדש בחומר ובצורה.

כך הפך זיכרון אישי, שיש בו גם געגוע וגם כאב, לאחד הרעיונות המרכזיים שהולידו את האדריכלות של MYTHERA HOUSE.

אדריכלות פיסולית – בין מסה, חלל ותנועה

הגיאומטריה של MYTHERA HOUSE מייצרת מתח מתמשך בין המסה הבנויה לבין החללים הנפערים בתוכה. המישורים האלכסוניים אינם נתפסים כחזית שטוחה, אלא כרצף של שכבות, חיתוכים וספים מרחביים.

כל מישור מתייחס למישורים הסמוכים לו: לעיתים הוא ממשיך קו קיים, לעיתים הוא חותך אותו, ולעיתים נוצר ביניהם מרווח המאפשר לאור ולמבט לחדור אל עומק המעטפת.

במקום קומפוזיציה סימטרית בעלת מרכז חזותי אחד, החזית מציעה מספר מוקדים משתנים. תנועת המתבונן משנה את היחסים בין המסות. משטח שנראה אטום מנקודת מבט אחת עשוי להיפתח לחריץ או לחשוף שכבה נוספת מנקודה אחרת.

כך הופכת החזית ממישור המגדיר גבול למערכת מרחבית המתווכת בין הרחוב לבין הבית.

השפה הצורנית מזכירה היבטים של אדריכלות ניאו־פוטוריסטית, בעיקר בדינמיות של המסות ובתחושת התנועה שהן יוצרות. במפגשים השבורים ניתן לזהות גם זיקה לגיאומטריה דקונסטרוקטיביסטית. עם זאת, האדריכלות אינה מאמצת את הפירוק כעיקרון כולל.

מאחורי המעטפת המורכבת מתקיימת תוכנית מגורים ברורה, כמעט אורתוגונלית לחלוטין. המתח בין חופש צורני לסדר תכנוני הוא שמעניק למבנה את אופיו.

המעטפת כמערכת של גילוי והסתרה

ב־MYTHERA HOUSE, המעטפת אינה מתפקדת רק כגבול פיזי בין פנים לחוץ. היא מייצרת רצף של מצבים מרחביים המשתנים בהתאם לתאורה, לזווית ההתבוננות ולתנועת האדם.

המישורים הלבנים מגדירים מסות חדות בעלות נוכחות כמעט מונוליתית. ביניהם משולבות הסבכות הכהות, המחוררות בנקודות קטנות, היוצרות שכבת ביניים בין האטום לשקוף.

במהלך היום הקריאה של החזית נשענת בעיקר על אור השמש ועל הצללים המודגשים במפגשי המישורים. משטחי האור והצל מחדדים את התלת־ממדיות ואת תחושת העומק של המבנה.

עם רדת החשכה מתרחש היפוך. האור הבוקע מתוך החללים הפנימיים הופך למרכיב המרכזי בקריאת החזית. חלקו מופיע כפסים צרים בין המישורים, וחלקו מסתנן דרך הסבכות המחוררות כנקודות אור קטנות.

המתבונן מבחוץ אינו נחשף לתמונה שלמה של חללי המגורים. הוא מקבל מידע חלקי, רמזים לנוכחות האנושית שמאחורי המעטפת.

זוהי אדריכלות שבה פרטיות אינה נוצרת באמצעות אטימה מוחלטת, אלא באמצעות שליטה בדרגות החשיפה, בעומק המבט ובאופן שבו האור עובר בין שכבות המבנה.

בין גיאומטריה חופשית לדיוק הנדסי

החזית הפיסולית הציבה אתגר תכנוני והנדסי מורכב. המפגשים בין המישורים האלכסוניים, הצלעות המחודדות והסבכות המחוררות דרשו תכנון תלת־ממדי מדויק ותיאום בין הגיאומטריה האדריכלית לבין אפשרויות הביצוע.

במערכת מסוג זה, הפרט הבנייני אינו נפרד מהרעיון הצורני. עובי של מישור, מיקום חיבור או שינוי קטן בזווית יכולים לשנות את האופן שבו המסה נתפסת ואת רציפות הקווים בחזית.

תהליך התכנון התבסס על פיתוח מודלים תלת־ממדיים ועל פתרון פרטני של מפגשי המעטפת.

העבודה האדריכלית ביקשה לשמר את חדות הצורה ואת המתח בין המסות, תוך התמודדות עם דרישות המבנה, החומרים ומערכות הבניין.

התוצאה אינה גיאומטריה המצוירת על פני חזית רגילה, אלא מעטפת בנויה שמורכבותה המרחבית היא חלק בלתי נפרד מזהות הבית.

תכנון בית פרטי סביב חצר – סדר בתוך מורכבות

בניגוד למורכבות של מעטפת החוץ, תוכנית הבית נשענת על ארגון פשוט וקריא בצורת האות L.

אגף אחד מכיל את חללי המגורים המשותפים ואת יחידת ההורים, בעוד שהאגף השני מוקדש לסוויטות הילדים. שני האגפים מגדירים ביניהם חצר מרכזית רחבה, שבמרכזה בריכת שחייה מלבנית.

החצר אינה שטח שנותר בין חלקי הבניין, אלא החלל שסביבו מאורגנת המערכת הביתית. היא משמשת מוקד של תנועה, מפגש ומבט, ומאפשרת לקיים קשר בין אגפים נפרדים מבלי לבטל את פרטיותם.

החלוקה המרחבית יוצרת היררכיה ברורה בין החללים המשותפים לבין האזורים האינטימיים. הפתחים הרחבים אל החצר מבטיחים שכל אגף יישאר חלק מהמערכת השלמה.

במובן זה, התוכנית מייצרת דיאלוג עם סיפור המעטפת: בעוד שהחזית הפונה לרחוב חושפת את החיים שבפנים רק במקטעים, חללי הבית נפתחים אל חצר משפחתית משותפת.

זהו מהלך שבו הסדר התכנוני, הקשר בין האגפים והרצף בין פנים לחוץ משרתים את חיי היומיום, גם בתוך מבנה בעל ביטוי פיסולי יוצא דופן.

חוויית הכניסה – הסף כרצף מרחבי

הכניסה ל־MYTHERA HOUSE אינה מצטמצמת לדלת המפרידה בין הרחוב לחלל הפנימי. היא מתוכננת כרצף של ספים, השהיות ושינויי מבט.

שער הכניסה משולב בתוך מערכת הסבכות הכהות של המעטפת. מעבר לו נפתחת בריכת שיקוף מאורכת, שבתוכה משולבים איי צמחייה ומדרכי בטון רחבים הנראים כמרחפים מעל פני המים.

המעבר לאורך הבריכה מייצר מרחק פיזי ותודעתי מן הרחוב. המים משקפים את המישורים האלכסוניים ואת האור, בעוד שתנועת האדם חושפת בהדרגה את עומק הקומפוזיציה.

בקצה הרצף ניצבת דלת כניסה גבוהה במיוחד, המתנשאת לכ־4.5 מטרים ועשויה לוחות מתכת מושחרים.

לאחר המעבר בדלת מתגלה ציר מבט החוצה את חלל המגורים המרכזי וממשיך אל החצר האחורית. המעבר מן המעטפת המרובדת אל המבט הפתוח יוצר שינוי מכוון באופי החלל.

חוויית הכניסה מבוססת על הדרגתיות: מן הרחוב אל שכבת המעטפת, מן המעטפת אל המים, ומן המים אל החלל הפנימי והגן.

אדריכלות הפנים – בין המשכיות לריסון

השפה הגיאומטרית של החזית נמשכת אל חללי הפנים באמצעות תקרות משופעות, קווי רכס ומפגשים בין מישורים.

בחלל המגורים המרכזי ובאגף ההורים מופיעים אלמנטים משולשים ואלכסוניים, שבתוכם משתלבות מערכות התאורה והמיזוג.

עם זאת, המהלך הפנימי אינו מבקש לשחזר בכל חלל את הדרמה של המעטפת החיצונית. להפך, התכנון מבוסס על הבחנה בין אלמנטים אדריכליים בעלי נוכחות לבין משטחים שקטים יותר, המאפשרים לחללים לשמור על פרופורציות מאוזנות.

החומריות משלבת אבן, זכוכית, מתכת ומשטחים בגוונים מאופקים. החומרים אינם מתחרים בגיאומטריה, אלא מלווים אותה ומדגישים את היחסים בין מסה, חלל ואור.

הפתחים הרחבים מאפשרים קשר חזותי ישיר אל החצר, והרצף בין הריצוף הפנימי למשטחי החוץ מחזק את תחושת ההמשכיות.

המתח בין המעטפת החיצונית המורכבת לבין החלל הפנימי המאורגן מאפשר לבית להיות בעל זהות אדריכלית מובהקת, ובה בעת לשמור על נוחות ועל אינטימיות בחיי היומיום.

החזית האחורית – פתיחות כמענה להסתרה

בחזית האחורית משתנה אופי המפגש בין הבית לסביבתו.

בעוד שהחזית הפונה לרחוב בנויה ממערכת שכבות המגבילה את החשיפה, חזית החצר נפתחת באמצעות פתחים רחבים אל הגן ואל בריכת השחייה.

הגיאומטריה הפיסולית ממשיכה באמצעות פרגולת מתכת בעלת קווים אלכסוניים המתכנסת אל קיר משולש, אך כאן היא פועלת בעיקר כמערכת התוחמת את אזורי השהייה ומגדירה את המעברים בין הבנוי לפתוח.

לצד הקווים החדים מופיעים אלמנטים בעלי גיאומטריה רכה ומעוגלת, היוצרים ניגוד בין החזית הפיסולית לבין מרחבי האירוח.

שני צדדיו של הבית מציעים אפוא חוויות משלימות: כלפי הרחוב — גילוי חלקי, עומק ומסתורין; כלפי החצר — פתיחות, קשר ישיר ואפשרות למפגש משפחתי מתמשך.

אדריכלות שמתחילה בזיכרון והופכת למקום

MYTHERA HOUSE הוא דוגמה לאדריכלות מודרנית שבה הרעיון הצורני צומח מתוך חוויה אישית, אך מתפתח למערכת תכנונית שלמה.

הזיכרון של ילד המשוטט ברחובות תל אביב, שומע קולות של משפחות מעבר לחלונות ורואה אור המסתנן בין ענפי העצים, קיבל ביטוי במעטפת של מישורים חדים, חריצים וסבכות מחוררות.

מאחורי אותה מעטפת מתקיים בית משפחתי המתוכנן סביב חצר משותפת, חללים פרטיים ורצף של קשרים בין פנים לחוץ.

האדריכלות של הבית מתקיימת במתח שבין שני העולמות האלה: מבט מבחוץ אל חיים שנגלים רק בחלקם, ומרחב פנימי שנועד לאפשר את החיים המשותפים עצמם.

כך הופכת הגיאומטריה מאמצעי צורני לשפה אדריכלית הנושאת זיכרון, רגש ומשמעות מרחבית.

נתוני הפרויקט

שם הפרויקט: MYTHERA HOUSE
סוג הפרויקט: בית פרטי
מיקום: סביון, ישראל
שטח מגרש: 4,000 מ”ר
שטח בנוי: 500 מ”ר
שנת סיום: 2024
אדריכלות ועיצוב: דן והילה ישראלביץ אדריכלים