שטח מגרש:500 מ"ר שטח בנוי: 350 מ"ר מיקום: אירוס סיום בניה: 2026
JAWS HOUSE | אדריכלות של מסות מרחפות, גיאומטריה וקונסטרוקציה מרחבית
יש מגרשים שהמיקום שלהם במרחב הופך לחלק בלתי נפרד מהאדריכלות. JAWS HOUSE, בית פרטי ביישוב אירוס, תוכנן על מגרש של כ־500 מ”ר, בסמוך לכיכר הראשונה בכניסה ליישוב. המגרש ממוקם בנקודה מוגבהת ביחס לסביבתו, כך שהמבנה נחשף למבט כבר ברגע ההגעה.
מיקום זה, לצד קווי בניין מצומצמים ושטח קרקע מוגבל, הפך לנקודת המוצא לתכנון בית שבו קומת קרקע שקופה נושאת לכאורה מערכת של מישורי בטון מסיביים, מתקפלים ומחודדים, הנראים כמרחפים מעליה.
הגיאומטריה של הבית לא נולדה מתוך דימוי פיסולי שנקבע מראש. היא התפתחה מתוך התוכנית האדריכלית, מתוך התנאים המרחביים ומתוך החיפוש אחר מערכת קונסטרוקטיבית המסוגלת לתמוך במישורי הבטון ולממש את המהלך האדריכלי.
מהמגרש המצומצם לנוכחות אדריכלית עוצמתית
המגרש, הממוקם בנקודה בולטת בסמוך לכיכר הכניסה לאירוס, מתאפיין בטופוגרפיה מוגבהת ובחשיפה משמעותית למרחב הציבורי.
בניגוד למגרשים גדולים, שבהם ניתן לפרוס את המבנה לרוחב ולייצר מרחקים משמעותיים מגבולותיו, כאן נדרש תכנון הפועל בתוך שטח מצומצם יחסית ובין קווי בניין קשיחים.
הפרשי הגובה נוצלו ליצירת שלושה מפלסים, הכוללים קומת מרתף ובה חללי פנאי, משפחה ועבודה, קומת קרקע ציבורית וקומת חדרי שינה עליונה. החניה והגישה לבית מוקמו בחלקו הקדמי של המגרש, בעוד בריכת השחייה והחצר הפרטית תוכננו בחלקו האחורי.
הטופוגרפיה אינה משמשת רק כרקע למבנה. היא מאפשרת לבית להתגלות מעל סביבתו ומעצימה את תחושת ההתרוממות של המסות העליונות.
שקיפות מתחת למסה — המתח בין שתי הקומות
אחת ההחלטות המרכזיות בתכנון הייתה לייצר ניגוד ברור בין קומת הקרקע לקומה העליונה.
קומת הקרקע תוכננה כמעטפת שקופה במידה רבה, באמצעות משטחי זכוכית גדולים וקשר חזותי רציף בין חללי המגורים לחוץ. מעליה מתפתחת מסה עליונה בעלת נוכחות משמעותית, המורכבת ממישורי בטון משופעים, מקופלים ומחודדים.
הניגוד בין קלילותה של קומת הקרקע לבין כובד המסה העליונה מייצר מתח אדריכלי מכוון. מישורי הבטון נמשכים מעבר לקווי הזכוכית, והמבנה נראה כאילו הוא מתנתק מבסיסו ומתרומם מעל הקרקע.
במקביל, הקומה העליונה נדרשה לספק פרטיות גבוהה לחדרי השינה, בשל הקרבה למגרשים הסמוכים. כך הפך ההבדל בין הקומות גם לפתרון תכנוני: פתיחות ושקיפות בחללים הציבוריים, לצד מעטפת מסננת ומבוקרת יותר בחללים הפרטיים.
סבכות עץ, אור טבעי ופרטיות
הקומה העליונה כוללת מערכת של סבכות אנכיות העשויות מפרופילי עץ עמידים לתנאי חוץ, לגשם ולשמש.
מאחורי הסבכות תוכננו רצועות גינון צרות המלוות את הפתחים הגדולים של חדרי השינה והחללים הנוספים. במקום להסתפק בחלונות קטנים לצורך שמירה על פרטיות, נבחרו משטחי זכוכית רחבים, המאפשרים חדירת אור טבעי ונוכחות של צמחייה בסמוך לחללי הפנים.
הסבכות מסננות את המבטים הישירים מהסביבה, ממתנות את חדירת השמש ומייצרות שכבת עומק נוספת בין החדרים למעטפת החיצונית.
מבחינה אדריכלית, הקצב האנכי של פרופילי העץ יוצר ניגוד למישורי הבטון הגדולים ולשבירות הגיאומטריות. החומריות החמה של העץ מאזנת את המסות ומאפשרת לשפה החזותית להישאר מדויקת ומרוסנת, למרות עוצמתה של הצורה.
המערכת כולה נולדה מתוך הצרכים התכנוניים של אור, הצללה ופרטיות. הביטוי האסתטי שלה הוא תוצאה של אותם צרכים.
הלסתות — כשהקונסטרוקציה הופכת לחלק מהאדריכלות
אחד האתגרים המורכבים ביותר ב־JAWS HOUSE היה פיתוח פתרון קונסטרוקטיבי שיאפשר לשאת את מישורי הבטון המשופעים והבולטים במרחב.
המסות העליונות אינן מתפקדות כגושים מלבניים רגילים. הן מורכבות ממערכת תלת־ממדית של מישורים הנפגשים בזוויות משתנות, נשברים ונמשכים מעבר לנקודות התמיכה הנראות לעין.
במהלך פיתוח התכנון נולד רעיון קונסטרוקטיבי המבוסס על דימוי של לסתות. בדומה למבנה האנטומי של לסת האוחזת בשיניים, תוכננה מערכת נושאת המשלבת אלמנטים דמויי שיניים, המאפשרים לתמוך במישורים ולארגן את החיבורים ביניהם.
הרעיון הוצג למהנדס הקונסטרוקציה והפך לחלק מתהליך הפיתוח ההנדסי של הבית.
דן ישראלביץ מסביר:
“אני אף פעם לא מתחיל בית עם צורה מוכנה בראש. קודם אני בונה את התוכנית, ורק כשאני מגיע לתלת־ממד אני מתחיל להרגיש לאן המבנה יכול להתפתח. כאן, בגלל המגרש הקטן והמיקום הגבוה, רציתי לקחת את הדחיסות ולהפוך אותה לעוצמה. הרעיון של הלסתות נולד מתוך הצורך למצוא דרך להחזיק את כל מישורי הבטון האלה באוויר.”
החשיבה הזו קשורה גם ללימודי הקונסטרוקציה המרחבית של ישראלביץ במסגרת התואר השני באדריכלות. היכרות עם עקרונות של מבנים מרחביים אפשרה לפתח את הרעיון האדריכלי בשיתוף עם המהנדס, תוך הבנה של הקשר בין הגיאומטריה לבין המערכת הנושאת.
מישורי בטון, שבירות טקטוניות ותנועת האור
הגיאומטריה של JAWS HOUSE מזכירה מערכת של שכבות טקטוניות שנדחסו זו אל זו, נשברו והוסטו ממקומן.
מישורי הבטון יוצרים מפגשים חדים, קווי חיתוך עמוקים וקצוות בולטים. השבירות אינן רק מחווה צורנית; הן מאפשרות למסות לפעול בתוך מגבלות המגרש, תוך יצירת עומק, תנועה והשתנות של אור וצל.
במהלך היום השמש פוגשת את מישורי הבטון בזוויות שונות. אזורים מסוימים מוארים באור ישיר, בעוד אחרים שוקעים בצל עמוק, וכך משתנה הקריאה של המבנה לאורך שעות היום.
במבט מהכיכר מתגלה קומפוזיציה עוצמתית, שבה המישורים העליונים נראים גדולים באופן מפתיע ביחס לגודל המגרש. ככל שמתקרבים אל הבית נחשפים המפגשים בין המסות, עומק השבירות והקשר בין הגוף הבנוי לבין קומת הקרקע השקופה.
הבית אינו נקרא כחזית שטוחה אחת, אלא כמערכת מרחבית המשתנה עם תנועת המתבונן.
רצף מרחבי בין שלושה מפלסים
למרות מורכבותה של המעטפת החיצונית, התכנון הפנימי מבוסס על ארגון פונקציונלי ברור.
קומת הקרקע מאכלסת את החללים הציבוריים של הבית — אזור המגורים, פינת האוכל והמטבח — המתוכננים כמרחב רציף בעל קשר משמעותי לחצר ולבריכת השחייה.
קומת המרתף כוללת חללי פנאי, משפחה ועבודה, וכן חדרים ושימושי שירות נוספים. קומה זו מנצלת את הפרשי הטופוגרפיה ואת החצרות המונמכות כדי להשתלב במבנה ובפיתוח הסביבתי.
הקומה העליונה כוללת את חדרי השינה, חדרי הרחצה וסוויטת ההורים. מערכת הסבכות ורצועות הגינון מאפשרת לחללים הפרטיים ליהנות מאור טבעי, תוך שמירה על תחושת הסתגרות מבוקרת כלפי השכנים.
בין המפלסים מתפתח גרם מדרגות מעוגל, המהווה אלמנט תנועתי מרכזי בבית.
הגיאומטריה המעוגלת שלו עומדת בניגוד למישורי הבטון הזוויתיים של המעטפת, ומייצרת רצף תנועה רך בתוך מערכת אדריכלית המתאפיינת בכוחות של דחיסה, קיפול ושבירה.
אדריכלות פרטית המשפיעה על המרחב הציבורי
JAWS HOUSE מדגים כיצד בית פרטי, גם על מגרש מצומצם, יכול לייצר נוכחות אדריכלית משמעותית בסביבתו.
העוצמה שלו אינה נובעת מגודל השטח, אלא מהאופן שבו הטופוגרפיה, התוכנית, הקונסטרוקציה והמעטפת פועלות יחד.
שמו של הבית ניתן לו לאחר שהגיאומטריה כבר התגבשה. דימוי הלסתות, ששימש במהלך הפיתוח כאמצעי לחשיבה קונסטרוקטיבית, הפך גם למפתח להבנת זהותו הצורנית.
המיקום הבולט מול הכיכר מעניק לבית תפקיד נוסף מעבר להיותו מרחב מגורים פרטי. הוא הופך לחלק מהחוויה של הכניסה ליישוב, לנקודת מבט המזמינה עצירה והתבוננות.
זהו ביטוי לתפיסה שלפיה אדריכלות פרטית אינה מסתיימת בגבולות המגרש. היא משתתפת בעיצוב הסביבה ומשפיעה על האופן שבו אנשים חווים את המרחב הבנוי.
