כשהנוף מכתיב את הצורה | אדריכלות מודרנית ומינימליסטית

MONARCH HOUSE | בית פרטי במכבים–רעות | דן והילה ישראלביץ אדריכלים

MONARCH HOUSE הוא בית פרטי במכבים–רעות, שתוכנן על מגרש בשטח של 1,000 מ”ר, משופע וגובל בשמורת טבע. שטח הפרויקט הוא 350 מ”ר. הבית מבטא גישה לאדריכלות מודרנית ומינימליסטית שבה צורת המבנה אינה נקבעת מראש, אלא מתפתחת מתוך בחינה של תנאי הקרקע, כיווני הנוף, אורח החיים של הדיירים והיחסים בין חללי המגורים למרחבים החיצוניים.

המגרש מציב בפני התכנון הזדמנות יוצאת דופן: מצד אחד, טופוגרפיה המחייבת התמודדות עם הפרשי גובה ועם אופן העמדת הבית על הקרקע; מצד שני, נוף פתוח שהולך ונחשף ככל שעולים במפלסי המבנה.

ההחלטה המרכזית בתכנון הייתה לא להעמיד את כל קומות הבית זו מעל זו באופן סימטרי. במקום זאת, הקומה העליונה סובבה ביחס לקומת הקרקע, כדי לאפשר לחללים שבה מבט מדויק ורחב יותר אל שמורת הטבע.

אותה החלטה יצרה את הגיאומטריה המזוהה עם הבית: קומת מגורים עליונה הנשלחת מעבר למסה שמתחתיה, ויוצרת קונזולה משמעותית שמגדירה מחדש גם את החללים החיצוניים בקומת הקרקע.

הזווית הנכונה אל הנוף

במגרשים בעלי טופוגרפיה מורכבת, כיוון הנוף אינו בהכרח זהה לכיוון המגרש או לקווי הבניין. לעיתים נדרשת בחינה מדוקדקת של זוויות המבט מכל מפלס כדי להבין כיצד נכון למקם את חללי המגורים.

ב־MONARCH HOUSE, הנוף הנשקף מהקומה העליונה היה אחד השיקולים המרכזיים בקביעת מנח המבנה.

סיבוב הקומה העליונה מאפשר למקם את החללים בזווית המתאימה יותר לפתיחת המבט אל השמורה. בגובה זה הנוף מקבל ממד נוסף: המבט נפתח מעבר לסביבתו הקרובה של הבית, ומאפשר לחוות את המדרון ואת המרחב הטבעי בפרספקטיבה רחבה יותר.

לכן הזווית שבה נפגשות שתי קומות הבית אינה מחווה צורנית. היא תוצאה של היחס בין הגיאומטריה של המגרש, הטופוגרפיה וכיווני המבט.

הבחירה הזאת מעניקה לבית את אופיו האדריכלי, אך היא מתחילה בהחלטה תכנונית הנוגעת לחוויית המגורים עצמה.

הקומה העליונה כגג למרחב החיצוני

אחד המהלכים האדריכליים הבולטים ב־MONARCH HOUSE הוא הקונזולה של הקומה העליונה, הנשלחת כשבעה מטרים מעבר לקומת הקרקע.

הקונזולה מעניקה לבית נוכחות פיסולית מובהקת, אך משמעותה אינה מסתכמת במראה המבנה.

הקומה העליונה משמשת גם גג בנוי לאזור הישיבה החיצוני שמתחתיה. במקום להוסיף פרגולה או מערכת הצללה נפרדת, המבנה עצמו יוצר חלל חוץ מקורה, מוגן מגשם ומוצל, המאפשר שילוב של תאורה ותשתיות כחלק בלתי נפרד מהאדריכלות.

כך נוצר אזור אירוח חיצוני בעל איכויות של חלל מתוכנן ומוגדר, אך כזה שנותר פתוח אל הגינה והנוף.

הפתרון מחייב תכנון קונסטרוקטיבי מורכב יותר מזה של מבנה שבו הקומות מונחות זו על גבי זו. עם זאת, המורכבות מאפשרת למהלך אדריכלי אחד למלא כמה תפקידים במקביל: ארגון הקומה העליונה, פתיחת המבט אל הנוף, יצירת הצללה והגדרת מרחב חיצוני לשימוש יומיומי.

זהו עיקרון מרכזי באדריכלות הבית: המבנה עצמו מספק את הפתרונות המרחביים והאקלימיים, ללא צורך להוסיף לו מערכות צורניות שאינן חלק מהתכנון המקורי.

שלוש מסות בטון וכניסה הנוצרת ביניהן

הקומפוזיציה של MONARCH HOUSE מבוססת על שלוש מסות אדריכליות עיקריות.

בקומת הקרקע שתי מסות בטון המגדירות אגפים שונים של הבית. ביניהן נוצר אזור הכניסה, שאינו נתפס כתוספת לחזית אלא כחלל הנובע מהמרווח שבין גופי המבנה.

מעליהן מונחת המסה השלישית, הקומה העליונה, אשר סיבובה ביחס לקומת הקרקע יוצר את המתח הגיאומטרי המרכזי של הבית.

השימוש בבטון חשוף מדגיש את הקריאה הברורה של המסות ואת היחסים ביניהן. לצד הנוכחות של הבטון, משטחי הזכוכית הגדולים מאפשרים לחזיתות להיפתח אל הנוף ומעניקים לקומפוזיציה הכבדה לכאורה תחושה של קלילות.

הכניסה לבית מתפתחת מתוך הגיאומטריה הזאת. המעבר בין המסות, המבט אל החללים הפנימיים וגרם המדרגות הפיסולי מייצרים רצף שבו המבנה מתגלה בהדרגה.

אדריכלות מינימליסטית שאינה מוותרת על מורכבות

המינימליזם ב־MONARCH HOUSE אינו מתבטא רק במיעוט חומרים או בקווים נקיים. הוא נובע מהשאיפה שכל אלמנט אדריכלי יהיה בעל תפקיד ברור במבנה ובחוויית המגורים.

שלוש מסות הבטון, הקונזולה, הזכוכית והעמודים הדקים מייצרים שפה אדריכלית מצומצמת לכאורה, אך מאחוריה עומדת מערכת מורכבת של החלטות תכנוניות וקונסטרוקטיביות.

העמודים הפנימיים, הממוקמים בנפרד ממישור הזכוכית, מאפשרים לפתוח את החזיתות ולצמצם את נוכחותה של הקונסטרוקציה בקו המפגש עם הנוף.

כך מתקבלת אדריכלות שבה המסות האטומות מעניקות לבית את צורתו ואת תחושת ההגנה, בעוד שהחזיתות השקופות יוצרות רציפות חזותית בין החללים הפנימיים לבין הסביבה.

המורכבות אינה מוצגת לראווה. היא מוטמעת במבנה כדי לאפשר תוצאה אדריכלית ברורה.

ארגון החללים סביב פרטיות ופתיחות

הבית מאורגן כך שהאזורים הציבוריים והפרטיים מקיימים קשר עם הנוף, אך שומרים על אופי שונה.

החללים הציבוריים נפתחים באמצעות חזיתות זכוכית רחבות אל הגינה, הבריכה ושמורת הטבע. הרציפות בין הסלון, אזורי האירוח החיצוניים והשטחים הפתוחים מאפשרת להשתמש בבית ובסביבתו כמערכת אחת של חללי מגורים.

לצד הפתיחות, נשמרת הפרדה בין אזורי הפעילות השונים.

בריכת שיקוף ארוכה משתלבת בארגון המרחבי ומסייעת להבחין בין האגף הציבורי לאגף הפרטי. היא אינה משמשת רק כאלמנט נופי, אלא כחלק מהאופן שבו הבית מחלק ומחבר בין אזוריו.

המעברים בין החללים מלווים במבטים אל החוץ, והגינה נוכחת גם מתוך אזורים פנימיים של הבית.

בריכת האינפיניטי והמגרש הטרפזי

גם תכנון הבריכה החיצונית נגזר מגיאומטריית המגרש.

במקום למקם אותה באופן אוטומטי במקביל לחזית הבית, בריכת האינפיניטי מתייחסת לגבולות המגרש הטרפזי ולקווי הנוף הנשקפים ממנו.

העמדה זו יוצרת מערכת יחסים בין קווי המבנה, פני המים והמרחב הטבעי שמעבר להם.

המים מרחיבים את חוויית המבט מתוך הבית, ובמקביל הופכים את אזור הבריכה לחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה האדריכלית.

הקשר לשמורת הטבע אינו מסתיים בחזית הזכוכית. הוא ממשיך דרך אזורי הישיבה, משטחי החוץ והבריכה, עד לגבול שבין המגרש לסביבה הפתוחה.

בית שנולד מתוך המקום

MONARCH HOUSE מדגים כיצד אדריכלות מודרנית של בית פרטי יכולה להתפתח מתוך תנאי המגרש, במקום לכפות עליו צורה שנקבעה מראש.

הסיבוב של הקומה העליונה, הקונזולה הארוכה, שלוש מסות הבטון, ארגון החללים והעמדת הבריכה הם חלקים של אותה תפיסה תכנונית.

הגיאומטריה של הבית נובעת מהחיפוש אחר המיקום והזווית הנכונים ביחס לקרקע ולנוף. במקביל, היא מייצרת פתרונות מעשיים להצללה, לאירוח, לפרטיות ולתנועה בין החללים.

התוצאה היא בית בעל זהות אדריכלית מובהקת, שבו הצורה, הקונסטרוקציה ואורח החיים אינם מתקיימים בנפרד, אלא נבנים זה מתוך זה.

נתוני הפרויקט:

אדריכלות: דן והילה ישראלביץ אדריכלים

מיקום: מכבים–רעות, ישראל

שטח המגרש: 1,000 מ”ר

שטח הפרויקט: 350 מ”ר

סוג הפרויקט: בית פרטי | אדריכלות מודרנית ומינימליסטית